ס"ע, תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
7523-09,7713-09
28/03/2011
|
בפני השופט:
אילן איטח
|
| - נגד - |
התובע:
חברת קווליטי מדיה בע"מ
עו"ד מנשה שני
|
הנתבע:
1. מדינת ישראל - הממונה על חוק עבודת נשים
2. ערדית בראון
עו"ד עידית צימרמן
עו"ד זהר רון
|
| פסק-דין |
1. לפנינו ערעור של המערערת (להלן -
"המעסיק") על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת - הגב' חיה חוגי (להלן - "
הממונה"), אשר התירה את פיטורי המשיבה 2 (להלן -
"העובדת") למן יום 25.5.09 - יום מתן ההחלטה. בערעור טוען המעסיק כי היה על הממונה להתיר את הפיטורים רטרואקטיבית ליום מתן הודעת הפיטורים.
2. בהתאם להחלטת השופטת יהלום מיום 18.11.10 נדון הערעור בדרך של הגשת הסיכומים. סיכומי הצדדים הוגשו, ונותר להכריע בערעור. לשלמות התמונה נציין כי העובדת הגישה ביום 9.7.09 תביעה ובה עתרה לחייב את המעסיק לשלם לה זכויות שונות ובין היתר שכר עבדוה לתקופה שמיום 3.2.09 ועד ליום 25.5.09 (עב 7523/09).
3. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו:
א. העובדת הועסקה אצל המעסיק מחודש מאי 2008.
ב. ביום 1.2.09 (או בסמוך לכך) קיבלה העובדת הודעת פיטורים עם הודעה מוקדמת בת 7 ימים, כך שהפיטורים היו אמורים להיכנס לתוקפם ביום 8.2.09. באותו יום (1.2.09) מסרה העובדת על דבר הריונה.
על פי קביעת הממונה, העובדת הודיעה על הריונה לאחר שקיבלה הודעה על הפסקת עבודתה. הגם שנראה כי העובדת חולקת על עובדה זו, לא הוגש על ידה ערעור על החלטת הממונה, ולפיכך - לצורך בחינת ערעור זה נצא מנקודת המוצא שנקבעה על ידי הממונה.
ג. ביום 16.2.09 פנה המעסיק בבקשה להתיר לו לפטר את העובדת.
ד. בסמוך לאחר הודעת הפיטורים וגם לאחר הפניה לממונה התגלעו חילוקי דיעות בין העובדת לבין המעסיק בכל הנוגע לחזרה לעבודה.
ה. ביום 1.3.09 פנה המעסיק לממונה לצורך זירוז הטיפול בבקשה. ביום 24.3.09 נחקר סמנכ"ל השיווק של המעסיק, וביום 30.3.09 נחקרה העובדת. ביום 5.4.09 הוגשה תגובת המעסיק לטענות העובדת.
ו. ביום 25.5.09 ניתן ההיתר של הממונה לפיטורי התובעת (נספח ה' לכתב הערעור). זאת, משהממונה לא מצאה קשר בין ההריון לפיטורים ומשנמצא כי תפקודה של העובדת לא ענה לצרכי המעסיק. ההיתר ניתן בתוקף מיום מתן ההחלטה - 25.5.09.
4. המעסיק סבור כי הממונה שגתה כאשר קבעה את תחולת ההיתר למן מועד ההחלטה ולא למועד מוקדם יותר. לטענתו מדובר ב'מועד שרירותי', אשר פותח פתח לעובדת לתבוע שכר עבודה עבור עבודה שלא ביצעה וכן זכויות שונות כגון פיצויי פיטורים. לטענת המעסיק, היה על הממונה להביא בחשבון כי היא ביקשה מהעובדת לשוב לעבודה וזו סרבה לעשות כן. לפיכך, כך נטען - היה על הממונה להפעיל את שיקול דעתה בענין ולהקדים את מועד היתר, במיוחד נוכח התמשכות ההליך.
5. המדינה טוענת כי דין הערעור להדחות מכמה טעמים:
הראשון, כי לא מתקיימות הנסיבות בעטיין בכלל רשאי הממונה לשקול מתן היתר רטרואקטיבי;
השני, אין טענות המעסיק כדי להצדיק היתר רטרואקטיבי.
6. העובדת הגישה אף היא סיכומים, אך לא מצאנו שם טענות לגופו של ענין.
7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי דין הערעור להדחות, ואלה טעמינו בתמצית:
א. סעיף 9ב' לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן -
"החוק"), קובע כלל ולפיו היתר לפיטורי עובדת בהריון לא ינתן לגבי התקופה שקדמה "ליום מתן ההחלטה בבקשה להיתר". החריגים לכלל זה נקבעו בהמשך הסעיף, ולעניננו רלוונטית הוראת ס"ק (1) - מקרה בו:
"המעביד הוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת ביום הפיטורים ...... שהעובדת בהריון, ולדעת השר לא יהיה זה צודק לתת את ההיתר רק מיום מתן ההחלטה בבקשה להיתר;
לענין פסקה זו, "יום הפיטורים", ...... - היום שבו היו אמורים הפיטורים ..... להיכנס לתוקפם אלמלא הוראות סעיף 9(א) או 9א;"
העולה מדברי ההסבר להצעת החוק מטרת התיקון לחוק אשר הוסיף את הוראת סעיף 9ב' לחוק היתה לצמצם את שיקול הדעת של השר לענין מועד תחילת תוקפו של ההיתר ולקבוע כי לא ינתן היתר לתקופה שקדמה למתן ההחלטה, אלא במקרים חריגים. לענין החריג בס"ק (1) נקבע כי:
"לענין פסקה (1) - מוצע לקבוע במפורש כי הדרישה שלפיה המעביד לא ידע ולא היה עליו לדעת הינה דרישה מצטברת וכי עליה להתקיים במעביד ביום שבו הפיטורים או הפגיעה בהיקף המשרה היו אמורים להיכנס לתוקף. כך, למשל, אם נמסרה הודעה מוקדמת לפיטורים בהתאם להוראות
חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001, יהיה יום הפיטורים היום שבו הסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת".